ספרים

לחיות את הנס

הנצרות קיימת בעולם כבר אלפי שנים, מאמיניה נולדו וגדלו לתוך סיפורי הברית החדשה כמו הבשורה על פי מרקוס וסיפור טליתא קומי שנכלל באחת הבשורות. הבשורות הן ספרים בתוך הברית החדשה והן למעשה החלק המרכזי בה. מה היה בסיפורים שונים בברית החדשה כדי להעיד על ישו ומאמיניו?כיצד הוצגה דמותו בסיפורים אלה? והאם הסיפורים הללו מופיעים במקומות נוספים?

מהי בשורה?

בשורות נקראות גם אוונגליונים והן שמות של ספרים אשר מצויים בתוך הברית החדשה. הבשורה על פי מרקוס היא אחת מהן. השפה בה נכתבו אותם ספרים היא יוונית. האמונה הנוצרית סוברת שספרי הבשורות (ארבעה במספר) נכתבו על ידי תלמידיו של ישו, שהכירו אותו באופן אישי. קיימים כאמור ארבעה ספרים מסוג זה בברית החדשה. מלבד הבשורה על פי מרקוס נכתבו גם: הבשורה על פי מתי, הבשורה על פי לוקאס והבשורה על פי יוחנן.
קיימות עוד בשורות, מלבד ארבע הבשורות האלו, והן מכונות על פי הנצרות בשורות גנוזות. מרביתן של הכנסיות מגדירים את הבשורות הגנוזות כבשורות אשר מהימנותן לא גדולה ויתכן והן שקריות. בשורות אלה לא נכנסו אל הברית החדשה.

מה כוללת הבשורה

הבשורה על פי מרקוס היא אחת מארבע הבשורות אשר מספרות על חייו של ישו והיא מתארת את השבוע האחרון לחייו של ישו, וגם את סיפור החיים שלו. בעולם הנוצרי האמונה היא כי ישו הוא בנו של האלוהים. בספר זה, נכלל סיפור אשר מופיע בבשורות האחרות גם כן, והוא נקרא טליתא קומי. סיפור זה ופרקים נוספים בספר הבשורה מתארים את אישיותו של ישו ורואים בו משיח, מרפא חולים ומחולל ניסים.
הסיפור טליתא קומי מספר בדיוק על אחד מהניסים אשר מיוחסים לישו. בסיפור זה מחיה ישו את בתו של ראש בית כנסת בשם יאיר. הסיפור נכלל גם בבשורה על פי לוקס ובבשורה על פי מתי, בכל פעם מופיע הסיפור בגרסה מעט שונה.

תוכן סיפור הנס

בסיפור טליתא קומי אשר בספר הבשורה על פי מרקוס, מסופר על בתו של ראש בית כנסת בשם יאיר. הבת חלתה ומתה מהמחלה. לפי הברית החדשה, ישו ניקרא לרפא את הילדה החולה אך כאשר הגיע אליה היא כבר נפטרה. הסיפור מתאר את ישו אשר הקים את הבת לתחיה לאחר שמתה. זהו מעשה ניסים אשר מיוחס לישו, והביטוי טליתא קומי בארמית משמעו "ילדה קומי", צמד המילים שנאמרו על ידי ישו לילדה והחזירו אותה לחיים. הסיפור אודות הנס שחולל ישו, מסתיים בכך שישו מבקש שדבר הנס שעשה לא יוודע ברבים. הבשורה על פי מרקוס נקראית בשם זה משום שהיא יוחסה לאיש בשם מרקוס האוונגליסט, תלמידו של שמעון בר יונה.
פרט מעניין אודות מרקוס הקדוש, הוא שביום פטירתו בתאריך העשרים וחמישה באפריל נחגג חג נוצרי המוקדש לו.