שנות התשעים זכורות לי לטובה – רוק-נ'-רול, ג'ינסים קרועים… היה צחוקים! חוץ מדבר אחד… מזרנים מהטלויזיה… כן, אני זוכר את זה טוב-טוב. בדיוק בתקופה הזו התחילו לפרסם מוצרים בערוצים שונים בטלויזיה, ואשתי נדלקה על איזה מזרן. אני זוכר איך היא הייתה אומרת לי כל הזמן "אבל הדוקטור מהטלויזיה אומר שהסיבה לכאבי גב שלך זה כי אתה לא ישן על מזרון אורטופדי. לא נמאס לך כבר מהכאבי גב?"
"נו באמת!" הייתי עונה לה, "אני לא צריך שום רופא אליל שיגיד לי בערוץ של מכירות למה כואב לי הגב!"
"הוא לא דיבר בערוץ של המכירות, ראיינו אותו בתוכנית בריאות." ענתה אשתי, "אבל בלי קשר מציעים בערוץ של המכירות מזרן זוגי ממש בשבילנו…"
מזרנים לא מחליפים כל כך מהר…
עשור שלם התחמקתי מלרכוש את אותו מזרן זוגי. מה לעשות? אפילו אם הביאו את הרופא בתוכנית בריאות זה לא אומר שהוא יודע למה כואב לי הגב כל הזמן. מה, אם אני אקנה איזה מזרן אז פתאום הכל יסתדר? מה הקשר? רק כי אני אשן על משהו שאנשי מכירות הדביקו לו שם כמו "מזרון אורטופדי" אז הכל יסתדר? בלבולים! אני מאמין שמה שפועל לא צריך להחליף, ולא קניתי מזרון לפני עשרים שנה כדי להפטר ממנו כל כך מהר. מזרנים זה משהו שמחזיק לכל החיים!
מזרן מהאינטרנט – שרדנו את שנות התשעים, נשרוד גם את זה
אז עברנו את שנות התשעים, ונכנסנו אל שנות האלפיים. ערוצים של מכירות בטלויזיה כבר לא כל כך חדשניים כמו בעבר, ולכן במילניום החדש זכיתי לשקט מצד המערכה לרכישת מזרנים דרך הטלויזיה. אבל מה לעשות, מדיום חדש נכנס, וגם בו ניתן היה למצוא מזרן בכל מקום – האינטרנט… אם לפני עשר שנים אשתי הייתה שואלת אותי כל יומיים אם השתכנעתי כבר להזמין לנו מזרן זוגי מהטלויזיה, אז היום יש לה שאלה אחרת – האם כבר השתכנעתי לרכוש לנו מזרון אורטופדי דרך האינטרנט. אבל אתם יודעים מה? ניצחתי את הטלויזיה – והייתי בטוח שאני אנצח גם את האינטרנט. כמה טעיתי…
מזרן ישן וטוב – היה נעים מאוד…
אז חזרתי הבייתה יום אחד. וכמה הופתעתי כאשר ראיתי את אשתי נפרדת לשלום מצמד בחורים לבושים סרבל עליו כתוב: מזרנים.
"מה זה?" שאלתי, "חשבתי שאנחנו מבסוטים מאותו מזרן זוגי ישן וטוב!"
"אתה מבסוט ממנו, אני רוצה מזרון אורטופדי!" אמרה אשתי.
"מה זאת אומרת?" התעצבנתי, "אני הגבר בבית ואני אומר שאנחנו מבסוטים מאותו מזרן שכבר עשרים שנים משרת אותנו נאמנה!"
ואז אשתי עשתה משהו שלא ראיתי אותה עושה אף פעם – היא נעמדה בפיסוק, שילבה ידיים ואמרה "תקשיב לי טוב מאמי. שנות התשעים נגמרו. שנות השמונים והשבעים – הן הרחק מאחורינו. אני כבר לא אותה אישה כנועה שאולי היית רוצה לידך – אני ישות אינדיבידואלית, עצמאית וחזקה. אם לא מוצא חן בעיניך – אז שיהיה לך כל טוב!"
הייתי בשוק. גמגמתי במשך כמה שניות, ואז הצלחתי לשאול "מאיפה הרעיונות האלה???"
אשתי חייכה וענתה במילה אחת – "מהאינטרנט."
"מאמי," אמרתי, "אף פעם לא ראיתי אותך ככה… כל כך… עוצמתית… חזקה… החלטית… מה את אומרת שנבדוק את המזרון הזה שקנית לנו…?"