הכל התחיל בויתקין. יוני נזכר שהוא שכח להביא מזרן ללינה בשטח אז עצרנו לקנות אחד ואז ישבנו לאכול פנקייק. בעוד אני מפרק את הפנקייק שלי בהנאה שמתי לב שיוני עוד לא התחיל לאכול ועל פניו מרוח חיוך גדול. "מה קרה?" שאלתי בפה מלא "מה דעתך שנוותר על הטיול ונתפנק באיזה צימר בסוף השבוע? הרי מה שאנחנו באמת צריכים זו שינה טובה, אז במקום להיזרק באוהל, לעקם את הגב ולחזור הבייתה סחוטים מעייפות אנחנו יכולים לטייל ביום ובלילה, לנוח כמו שצריך". "תשמע יוני, אני לא יודע מה איתך אבל אני לא בטוח שאני יכול לישון טוב על מזרן זוגי שאני חולק עם עוד גבר, אתה אמנם חבר טוב, אבל נראה לי שהייחסים שלנו לא יעמדו בסוף שבוע רומנטי". "עזוב אותך משטויות מוטי, אני מכיר צימר לייד נהרייה שמאפשר להשכיר בקתה שיש בה שתי מיטות נפרדות, על שתיהן יש מזרנים אורטופדיים ואם אני זוכר נכון אז מדובר בלא אחר מאשר מזרון פולירון, הדבר הכי נח שהגב שלך יפגוש אי פעם".

מזרנים אורטופדיים באווירה רומנטית

"אני מצטערת אבל בכל הבקתות שלנו יש מיטה עם מזרן זוגי" הודיעה לנו פקידת הקבלה בלי לנסות להסתיר את החיוך הציני שעלה על פניה. יוני ניסה להסביר לה שהגענו למקום בגלל מזרנים אורטופדיים ותו לא אבל זה לא הפריע לה להציע לנו מגוון טיפולי ספא רומנטיים ולהציג לנו רשימה של מסעדות עם אווירה אינטימית במיוחד. כשהיינו בדרכנו לביקתה לחש לי יוני "עזוב אותך משטויות, מחר בבוקר תהיה כל כך אסיר תודה שהכרתי לך את מזרון פולירון שתסכים להתחתן איתי לא רק לצאת לסוף שבוע רומנטי". אני לא חשבתי על שום מזרן באותם רגעים, רק ניסיתי להסתיר את הפנים שלי, אולי יש פה מישהו שאני מכיר.

מזרון פולירון לשיפור הזוגיות

מסתבר שבאמת נח מאוד לישון על מזרון פולירון. כשנכנסנו לביקתה יוני היה צריך להשתמש בשירותים ואני נשכבתי על המיטה לכמה דקות. שלוש שעות מאוחר יותר כשהתעוררתי, הרגשתי נינוח ורגוע. אפילו הצלחתי להתעלם מהעובדה שיוני, שנחר ליידי על מזרן זוגי, אוהב לישון בעירום. בזמן שיוני התארגן, התקשרתי לקבלה כדי להזמין ארוחת בוקר למחר, ניסיתי לפלוט משהו על שינה על מזרנים אורטופדיים אבל כשפקידת הקבלה הודיעה לי שארוחת הבוקר תוגש בעשר כי בטח נרצה לישון עד מאוחר, הבנתי שזה לא ממש עובד. יצאנו לאכול ומיהרנו לחזור לביקתה בכדי לצבור כמה שיותר שעות שינה על מזרן משובח.

לצאת מהארון עם מזרון פולירון

אחרי קרוב ל-12 שעות של תענוג על מזרון פולירון קמתי שמח וטוב לב. יוני מלמל משהו על הטמטום שבשינה על מזרן שטח והמשיך לישון כשחיוך גדול מעטר את פניו. אני הפשלתי בעדינות את הסדין ורשמתי את מספר הדגם של המזרן, ברגע שאני מגיע הביתה, הבטחתי לעצמי, אני ניגש לחנות מזרנים אורטופדיים וקונה מזרן זוגי לי ולאישתי. כמה דקות מאוחר יותר נשמעה דפיקה חרישית בדלת, פקידת הקבלה שעמדה בפתח הצביעה על השולחן הקטן במרפסת עליו הונחה ארוחת בוקר זוגית, כולל אגרטל קטן עם ורד במרכז. "ארוחת הבוקר מוגשת" צייצה הפקידה בחיוך, "נראה לי שחבר שלך ממש צריך את זה" הוסיפה כשהיא שולחת מבט לעבר גופו העירום של יוני ונאבקת בצחוק מתפרץ. די נמאס לי, חשבתי לעצמי, אם זה מה שאתם רוצים, זה מה שתקבלו. "יוני בייבי" צרחתי בקול צייצני במיוחד, "בוא ותאכל משהו חמוד שלי, עבדת מאוד קשה אתמול בלילה, מגיע לך". את המשפט האחרון הוצאתי מפי כשאני כבר עומד במרפסת – שכל העולם ישמע. חבל שלא הסתכלתי קצת מסביב, אולי הייתי רואה את ההורים של אישתי אוכלים ארוחת בוקר בבקתה השכנה.