במשך ארבעים שנים הייתי מנהל השקעות. עבדתי בחברת בית השקעות בה הייתה לי אחריות רבה על עשרות לקוחות והכספים שלהם. מדי פעם היה מגיע אליי לקוח חדש ואז הייתי צריך להסביר לו איך אנחנו עובדים בחברה; אנחנו מנהלים תיקי השקעות של לקוחות, שזה אומר שלקוחות מפקידים בידינו סכומי כסף ואיתם אנחנו עושים השקעות בבורסה עבורם. את ההשקעות עושים אנשים כמוני, שיש להם השכלה וניסיון בכלכלה ושוק ההון, והאינטרס שלנו לבצע השקעות טובות הוא בדיוק כמו של הלקוחות, כי כשהם מרוויחים, גם אנחנו מרוויחים. ההסבר הפשוט הזה לרוב שכנע את רוב האנשים שבאו להתייעץ עמי. אבל לא כך היה עם הירקן שלי…
תיקי השקעות – לבעלי הון ומוכרי ירקות
הכרתי את הירקן שלי טוב, לא מתוקף עבודתי ב- בית השקעות, אלא מכיוון שהוא היה הירקן השכונתי שלי במשך עשרות שנים. הוא היה איש נחמד ומצחיק. דוכן הירקות סיפק לו פרנסה צנועה, ומכיוון שהיה צנוע באורח חייו מעולם לא לא התלונן על כסף – עד לאותו יום בו הוא זכה בלוטו… רק אז, כשהיה לו כסף, הוא התחיל להתלונן על כסף. הוא שאל אותי יום אחד אם אני מנהל השקעות. אמרתי לו שאני אכן כזה, ומייד הוא התחיל להתלונן על כך שעשה השקעות בבורסה והוא רק מפסיד מהן והוא חושב לצאת. אמרתי לו שלדעתי אדם אשר מנהל תיקי השקעות באופן מקצועי יכול לעזור לו לנהל את השקעותיו באופן טוב יותר. הוא היה סקפטי מאוד, אך למרות זאת קבענו שלמחרת היום הוא יקפוץ אליי למשרד ונדבר.
השקעות בבורסה זה לא שוק
למחרת הירקן שלי הגיע למשרד בשעות אחר הצהריים המוקדות, לאחר שסגר את החנות.
"אז זו חברת ייעוץ השקעות?" הוא שאל, ועניתי לו שאכן כך הדבר – כאן מנהלים תיקי השקעות של כל מי שמעוניין לבצע השקעות בבורסה.
"ולמה שאני אתן למישהו אחר לגעת בכסף שלי?" שאל הירקן בחשדנות. נתתי לו את ההסבר הרגיל, זה שהספיק לכל אדם שבא אליי עד כה, אך את הירקן שלי זה לא שכנע. אם אתמול בערב הוא היה סקפטי, היום נראה שהוא החליט שהוא לא מעוניין לתת למישהו אחר לנהל את כספו. ניסיתי גישה אחרת.
"תקשיב" אמרתי לו, והנחתי את ידי על כתפו, "אני לא סתם עוד מנהל השקעות, אני עומר – אתה מכיר אותי מאז שהייתי בן עשר. אני מבטיח לך שאעשה את כל מה שאוכל כדי שההון שלך רק ילך ויגדל."
כנראה שזה שכנע אותו. הוא הסכים, אך באופן חלקי – הוא יתן לי לנהל מחצית מסכום הזכייה שלו, ואת החצי השני הוא ינהל. בסוף השנה נראה…
השקעות בבורסה צריך לדעת לעשות…
השנה עברה לה. המשכתי לראות את הירקן בשכונה כמעט כל יום, אך הוא לא רצה לדבר אף פעם על השקעות בבורסה, או על האופן בו אני מנהל תיקי השקעות. כל פעם שהעלתי את הנושא הוא אמר לי "בסוף השנה נראה! אתה תעשה את מה שאתה יודע בתור מנהל השקעות, ואני אמשיך לעשות את מה שאני יודע בתור ירקן פשוט – אני לא בדיוק בית השקעות, אבל חוכמת רחוב יש לי גם יש לי!" אמר וקרץ.
בסוף השנה נפגשנו באופן רשמי. הצגתי בפניו את המהלכים שעשיתי במהלך השנה עם הכסף שלו, ואת סך התשואה שהוא הרוויח – 15 אחוזים. עיניו של דוד אורו.
הוא אמר "אתה יודע מה? הייתי צריך לתת לך לנהל לי את כל הסכום כבר מההתחלה… הצלחת קצת יותר ממני."
"למה, כמה תשואה אתה עשית מההשקעות שלך?" שאלתי.
"תשואה?" הוא שאל, "לא יודע, כמה אחוז תשואה זה נחשב כשאתה מפסיד את כל מה ששמת?"