את התואר הראשון בפסיכולוגיה סיימתי לאחר 5 שנים מרתקות ומאתגרות באוניברסיטה מוכרת בארץ אבל ידעתי היטב בתוכי שאני לא עשוי מהחומר ממנו עשויים פסיכולוגיים. אמי פסיכולוגית וכבן לפסיכולוגית מצאתי עצמי כבר בגיל עשר על ספת הפסיכולוג, כבר אז ידעת היטב מה צופן לי העתיד, אם אמשיך ללימודי תואר שני.

ידעתי היטב שאני רוצה לעזור לאנשים, שיש לי את הכוח הזה, אבל רציתי לוותר על כל הנבירה הזו בעבר ולעזור לאנשים להתקדם קדימה. לכן, כאשר שמעתי לראשונה את הביטוי "קואצ'ינג" מיד התחלתי לחקור את העניין. קראתי הרבה חומר באנגלית ואפילו קצת בגרמנית, שכן באוניברסיטה זו השפה השנייה שבחרתי לקחת כחלק מחובותיי כסטודנט במחלקה למדעי החברה. גילי שעולם חדש ומדהים עומד לכבוש את ישראל – אימון אישי!

 

נראה כי תחום מרתק זה הגיע מגרמניה והוא תמצית כל השאיפות שלי. לכן חיפשתי קורס אמון, אך מאחר שבארץ לא היה עדיין אחד כזה, אז נסעתי לארצות הברית לעל מנת ללמוד באופן מקצועי אימון אישי ולהפוך מאמן אישי.

 

לימודי אימון אישי בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות

 

בארצות הברית קואצ'ינג כבר היה בשיאו, אותו קורס אמון הפגיש אותי עם אנשים מדהימים, מלאי כריזמה ואהבה לחיים, ובשלב מאוחר יותר אף הפגיש אותי הלכה למעשה עם מתאמנים. הכול היה פשוט מושלם, המסע והדרך וכן התוצאות. הרגשתי כי חלומי להפוך מאמן אישי קרוב מתמיד.

 

אך לא עזבתי את אותו מכון קואצ'ינג שבו למדתי קורס אמון לפני שקניתי לי כלים שבאמצעותם אוכל להנחיל את עקרונותיו של אימון אישי למאמנים נוספים. ואפשר לומר שעשיתי בעצמי את כל הדרך. תחילה הייתי מתאמן לכל דבר, לאחר מכן עברתי קורס אמון על מנת להפוך מאמן אישי לאחריו עברתי קורס מתקדם שבסיומו הפכתי מאמן בכיר ואחריו עברתי עוד סדנת הדרכה למאמנים אישיים לעתיד.

 

הייתי בטוח שכאשר כל הלימודים יסתיימו אחזור הביתה ואפיץ את הבשורה בישראל. אולם הייתי צריך להישאר זמן מה בארצות הברית, כדי לסיים תהליך קואצ'ינג אישי עם אחת המתאמנות שלי, מן הסטאז'.

 

הייתי מחויב מאוד לתהליך האימון עם אותה מתאמנת, לא רק מאחר והיא המתאמנת השלישית שלי כי אם בגלל שהיה בה משהו מיוחד. מעבר לכך שהייתה מצודדת היה בה משהו ייחודי מאוד, כאישה.

אני חייב לומר שלא הרגשתי צורך מיוחד לחזור הביתה, לישראל, עד שאסיים את כל ענייני שם.

 

קואצ'ינג גלוי, מתאמן סמוי

 

כאשר החלטנו על סיום התהליך, ביקשה ממני המתאמנת כמה דקות נוספות לאחר הפגישה האחרונה, היא ביקשה לדבר איתי. היא סיפרה לי שהיא לא באמת מתאמנת סטנדרטית, כי אם "שתולה" מטעם המכון שבו למדתי וסיכמה שאני בהחלט ראוי לתואר מאמן אישי.

הופתעתי מאוד לנוכח הגילוי ושמחתי, אבל שאלתי אותה אם עכשיו אני יכול לגלות סוד משלי, היא כמובן הנהנה בהסכמה והבנתי שזה עכשיו או לעולם לא. ביקשתי לקחת אותה לארוחת ערב לפני הנסיעה שלי חזרה ארצה והיא נאותה לבקשה בחיוך גדול.

 

לאחר מספר חודשים נוספים הבנתי שאני נשאר בארצות הברית, אבל געגועי לישראל הביאו אותי לפתוח שלוחה של המכון האמריקני שבו למדתי קואצ'ינג, גם בישראל, על כן מדי פעם אני עדיין קופץ לביקורים בישראל.

ממש כמו שחשבתי אימון אישי הוא ייעודי, והמתאמנת הסמויה – כיום אשתי.